יום שני, 29 ביוני 2015

ציד יין וים

את הבוקר אנחנו מתחילים באריזה, ופרידה מבית החווה וברק
למי ששאל מיהו ברק, אזכיר

ברק נשוי לבחורה איטלקיה בת מוליזה
וכשהוא הגיע לשם לפני איי אילו שנים, הוא התאהב במקום
והחליט להקים או לפתח שם את התיירות
לסיכום
כל המלצה שלו, כל רעיון, הכל מוצלח

הנה האתר שלו
ובית החווה
אם בא לכם חופשה שקטה, בלי פקקים, בלי המון אנשים
זה המקום

נחזור
ברק לוקח אותנו לBosso לצייד כמהין

האשה הנחמדה שיזמה את הסיור הזה
קיבלה את השטח בירושה מאבא שלה, וכשבנה נולד, היא החליטה שהיא צריכה לעשות משהו בשבילו, ונטעה עציי אלון ואגוזים
כידוע כמהין גדלות בין עצים כאלה.....

העונה עכשיו היא עונת הכמהין השחורות, הזולות , רק 1500 יורו לק"ג
לפני שנכנסים לשטח, יש ללבוש מגיני נעליים, ע"מ לא לזהם את הקרקע.

כלבת קוקר עיירנית מתרוצצת בין העצים ומחפשת כמהין

כשהיא מגלה, היא מתחילה לחפור, כמהין שחורות גדלות בעומק של ס"מ בודדים

כשמוציאים את הכמהין, הכלבה מקבלת פרס....

בספטמבר מתחיל צייד הכמהין הלבנות,  זה כבר סיפור אחר.
כמהין לבנות מכסות משכנתא,
מסדרות טיול מסביב לעולם,
בקיצור הלבנות הן מהביוקר.
בסוף הצייד, ארוחת ציידים, פאי דובדבנים מהמם, פאי תרד, גבינות ויין. היה קשה...

לחם עם כמהין....טעים

משם נסענו כשעה ליקב באגריטוריסמו בעיר larino.

היקב מנוהל על ידי אנג'לו. אנג'לו אולי מכין יין מעולה אבל לא יודע מילה אנגלית.

לכן קראו במיוחד לאישתו המקסימה אנריקה. האנגלית שלה היתה מצויינת והיא נתנה לנו שיעור מעלף בהכנת יין. היין שלהם ייחודי למוליזה (כמו ששמפניה עושים בשמפיין), ליין קוראים tintilia.

היין שלהם לא כולל חומרים משמרים ולכן תהליך הייצור שלו ארוך יותר. הם משתמשים באנרגיה גאוטרמית מתחדשת ליצור חשמל לעצמם וכל תהליך הייצור ירוק לחלוטין.

את המקום הם פתחו בשנת 2000 עם מבנה אחד והיום מייצרים בחווה שלהם מלבד ייקב יש גם גן ירק ומסעדה. יש להם עיקרון של 0 ק"מ. כלומר הכל מיוצר במקום. חוץ מגבינות כי פרות זה מסריח והריח מפריע ליין.

אחרי סיור מודרך מקסים, ישבנו לטעימות, הגיעה גם ארוחת צהריים קלה. כי לא טועמים יין על בטן ריקה.

אחרי ארבעה סוגי יין וראש מסוחרר, ניהלנו שיחה מרתקת על יין על החיים על ילדים , ישראל, פלסטין...
היקב לא היה ממש בדרך שלנו היום, להפך, ממש בכיוון ההפוך, הביקור שם היה סיום מוצלח לפרק מוליזה.

יצאנו לדרך ארוכה, כמעט מחוף לחוף  עד לאיזור מפרץ נאפולי
את היום אנחנו מסיימים בוילה קטי אשר בויקו אקוונסה

לילה טוב מהמרפסת מול הים.

יום ראשון, 28 ביוני 2015

מוליזה עילית

אחרי ארוחת בוקר נעימה
אנחנו יוצאים לחקור את הצד הגבוה יותר של מוליזה
מתחילים את היום בכפר pietrabbondante



הנוף מהאמפי


משם אנחנו נוסעים לAgnone
אורכו של הגשר 1584 מטר



לביקור במפעל משפחתי ליצור פעמונים, העובר במשפחה כבר אלף שנה
המפעל הוא הספק הבלעדי של לפעמונים לותיקן.


הסיור הוא באיטלקית, ואנחנו מבינים בערך שלוש מילים "אקוסטיקה, מינרל, ברונזה"

לסיום אנו מאזינים לקונצ'רטו פטיש ופעמון




כבר צהריים וע"פ המלצת ברק, אנחנו נוסעים ל Carovilli  לארוחת צהרים ב la grande quercia 
אוכל איטלקי אותנטי






 חזרה למנוחת צהריים, אחרי הכל אנחנו בחופשה ...
ובילוי של לפנות ערב במטבח, להכנת רביולי




הרביולי שהכנו, הוגש כמנת הפסטה הערב, לכל אורחי המסעדה.... 
לילה אחרון במוליזה

יום שבת, 27 ביוני 2015

כמה מילים על פיצה

חוויה מיוחדת שמצריכה פוסט מיוחד על - פיצה. בעיר pasche בפיצריה הנקראת bas&co.
אבל עוד לפני שמגיעים לפיצריה יש לעלות במעלה המדרגות אל רחוב שנבנה על ההר.


נכנסים
בפנים אב ובנו שאינם יודעים מילה באנגלית, אבל חביבים מאין כמותם. ושתי בחורות מקסימות - הן דווקא יודעות אנגלית. קודם בירה מתוצרת ביתית וקרוסטיני עם סלט עגבניות וממרח כמהין.
אחר כך ההיסטוריה של הפיצה -
את הפיצה הראשונה מסתבר הכינו במאה השישית לפני הספריה במסופוטמיה, מים וקמח. אבל אף אחד לא אכל את זה. במאה ה-19 בעיר נאפולי חזרו להכין את הבצק הפעם בתוספת שמרים. אבל זה היה אוכל של עניים (לכן פיצה נאפוליטנה). פעם באה לביקור המלכה מרגריטה והכינו לה פיצה, אחר כך גם קראו לפיצה על שמה, ומכאן פיצה מרגריטה. הפיצה תמיד בצבעי איטליה, הלבן למוצרלה, הירוק לבזיליקום והאדום לרוטב העגבניות.
אחרי שיעור היסטוריה, שיעור בהכנת פיצות.
לאופים אין סודות, הסוד היחיד הוא התשוקה לפיצה
חוץ מתשוקה להכנת פיצה, עוד דרושים:
ליטר מים
1800 גרם קמח
20 גרם שמרים טבעיים
14 גרם מלח
30 גרם שמן זית
מערבבים את כל החומרים

ולשים מהר, כדי לחמם את הבצק


אם לא לשים מהר האופה צועק
הכמות הזו מספיקה לארבע פיצות
מסתבר שבצק טוב צריך לתפוח שבוע עד 10 ימים בטמפרטורה של 0 מעלות
אחרי 10 ימים הבצק מריח מדהים ומוכן לעבודה

מתחילים לפתוח את הבצק בקצות האצבעות
ממשיכים ביד אחת

ולאחר מכן בשתי ידיים

לא שוכחים להעיף את הבצק באויר

והנה הסוד הגדול בהעפת הבצק -
כולה כדי להעיף ממנו את הקמח
את הרוטב שופכים במרכז הפיצה ומסובבים כלפי הקצוות, לא שוכחים לשמור על קצוות ריקים, שם נמצא הטעם האמיתי של הבצק.

עלה בזיליקום במרכז הפיצה
מעט מוצרלה מעל
ולתנור האבנים. החום מטורף, ויש לסובב את הפיצה אבל לא להזיז מהנקודה בה היא נמצאת.
אחרי שהשוליים נאפו מוציאים, מדובר בעניין של דקות.

יוצאת פיצה חמה, טעימה ובעיקר הח- ו -ו-י-ה!!!

אם אתם בסביבה - אל תפספסו










יום שמתחיל בריקוטה ומסתיים בפיצה

את הבוקר אנחנו מתחילים בארוחת בוקר טעימה
וקפוצ'ינו



את גבינת הריקוטה שאנחנו אוכלים, הכינו אמש
ואנחנו נוסעים לguardiaregia לפגוש את הגברת שהכינה אותה
יש לה ליד הבית רפת של 250 חולבות
והיא מכינה מבחר גבינות, קיבלנו גם טעימות



משם אנחנו ממשיכים לנסוע לכיוון lago del matese
עוצרים מידיי פעם, להנות מהנוף


מגיעים ל Letino לשתות קפה של לפני הצהריים בבית הקפה המקומי

אנחנו מתעניינים כיצד להגיע לכנסיה המקומית, קיבלנו המלצה שהתצפית משם שווה ביקור
הגברת, לא ממש שולטת באנגלית, ואנחנו מתקשים להבין אותה
היא פשוט קוראת לבת שלה, דוברת האנגלית, והיא נוסעת לפניינו ומראה לנו את הדרך
איזו הכנסת אורחים נעימה

הנוף באמת שווה


משם אנחנו ממשיכים לנסוע בדרך חזרה לחווה, אנו רואים את הטירה המרשימה הזו

ואנחנו חייבים לבקר שם
נסיעה קצרה לMonteroduni
ואפילו חניה אנחנו מוצאים, אני נמנע מלהכנס לסמטאות הצרות, החוויה של אתמול, הספיקה לי
עדיף ללכת ברגל

אנחנו פוסעים בסמטאות, השעה היא שעת צהריים בשבת, ואנחנו מוצאים את עצמנו לוחשים, שלא נעיר את העיירה המנומנמת הזו...
מתברר שהטירה אמנם מרשימה, אבל לא ניתן לבקר בה, הכל סגור ומסוגר

ברק סיפר לנו אח"כ כי בטירה מתגוררת משפחה מקומית שהרוויחה את הטירה במשחק פוקר לפני 220 שנה, הם משמרים עדיין את חדר העינויים שם....

דרך המלך מובילה אותנו חזרה לחווה
למנוחה קצרה
ואנחנו נוסעים  Pasche לפיצריה המקומית
ללמוד על פיצה, וזה שווה פוסט נפרד.

את הערב אנחנו מסיימים בבר מגניב Cadillac Ranch

לילה טוב מוליזה.